מסירה
API ו-SMTP עוברים באותה תשתית ומגיעים לאותה תיבה. מה שקובע אם ההודעה נכנסת הוא האימות על הדומיין והמוניטין שלו, לא הפרוטוקול.
החלטה
שתי הדרכים שולחות את אותה הודעה לאותו נמען דרך אותה תשתית. ההבדל היחיד שמשנה בפועל הוא מה חוזר אליכם ומה קורה בכשל: SMTP אומר „קיבלתי״ וזהו, API מחזיר מזהה, מונע שליחה כפולה, ואומר אם לנסות שוב.
אפשר להשתמש בשניהם באותו חשבון, וזה מה שרוב הלקוחות עושים
שלוש שאלות
שלוש שאלות של כן ולא, והתשובה בצד. רוב הארגונים מגיעים לשתי תשובות שונות לשתי מערכות שונות, וזה בסדר.
אפשר לשנות קוד במערכת ששולחת, או שהיא סגורה: מדפסת, תוסף, מערכת של ספק
הקוד שלכם צריך להחליט משהו אחרי השליחה: לנסות שוב, לרשום מזהה, להגיב לשגיאה
אתם שולחים למאות נמענים בבת אחת מאותה קריאה
הטבלה
| SMTP | API | |
|---|---|---|
| חיבור מערכת קיימת | חמישה שדות, בלי קוד | צריך לכתוב קריאה |
| מה חוזר אחרי השליחה | „קיבלתי״ | מזהה הודעה, ביומן החשבון |
| ריטריי אחרי כשל | עלול לשלוח פעמיים | מפתח אידמפוטנטיות מונע כפילות |
| שגיאה | קוד SMTP גנרי | מבדילה בין כתובת שלא קיימת לבין נסו שוב |
| הודעה לאלף נמענים | אלף חיבורים, איטי | קריאה אחת עם רשימה |
| מדפסת או מערכת סגורה | הדרך היחידה | לא רלוונטי |
רוב הארגונים מריצים את שניהם: SMTP למה שכבר קיים ולא שווה לגעת בו, API למה שנכתב אצלם.
מה שלא נאמר
מעבר ל-API לא מתקן את הדברים האלה, ומי שמבטיח אחרת מוכר:
API ו-SMTP עוברים באותה תשתית ומגיעים לאותה תיבה. מה שקובע אם ההודעה נכנסת הוא האימות על הדומיין והמוניטין שלו, לא הפרוטוקול.
בשליחה בודדת ההפרש זניח. ההבדל מורגש רק כששולחים למאות נמענים בבת אחת, כי SMTP פותח חיבור לכל אחד.
חיבור SMTP הוא חמישה שדות. API דורש קוד וטיפול בשגיאות. אם אף אחד לא יקרא את התשובה, זו עבודה בלי תמורה.
להמשיך מכאן
מה שרוב הצוותים עושים
ברוב הארגונים התשובה אינה API או SMTP אלא שניהם, לפי המערכת. האתר, מערכת הנהלת החשבונות, המדפסת ומערכת התורים מתחברים ב-SMTP כי אף אחד לא הולך לכתוב להם קוד: חמישה שדות, ומשתמש נפרד לכל אחת כדי שאפשר יהיה לבטל גישה של מערכת אחת בלי להשבית את השאר. הקוד שהצוות כותב בעצמו קורא ל-API, כי הוא צריך מזהה לכל הודעה, שגיאה שאפשר לפעול לפיה, וביטחון שריטריי לא ישלח פעמיים.
שני המסלולים שולחים מאותו דומיין מאומת, עוברים באותה תשתית, מופיעים באותו יומן, וכפופים לאותם כללים: קצב של שלושים הודעות בדקה, חימום אוטומטי של 14 יום לדומיין חדש, וכתובת שחזרה שנכנסת לרשימת חסימה. לכן הבחירה בין השניים לא משפיעה על מסירה, ומי שעבר ל-API בתקווה שהמיילים יגיעו טוב יותר לא יראה הבדל. מה שמשפר מסירה הוא אימות תקין ורשימה נקייה, בשני המסלולים.
כלל אצבע לצוות שמתלבט: להתחיל ב-SMTP לכל מה שכבר קיים, כי זה עובד תוך דקות ולא שווה לגעת בקוד עובד, ולעבור ל-API רק במקום שבו הקוד צריך לדעת מה קרה אחרי השליחה. אם הקוד שולח ולא קורא את התשובה, API הוא עבודה בלי תמורה. ואם ההודעה קריטית ומישהו יתלונן אם לא הגיעה, המזהה שה-API מחזיר הוא מה שמאפשר לענות לו בעובדה ולא בניחוש.
כן, וזה מה שרוב הלקוחות עושים. האתר והמערכות הישנות מתחברות ב-SMTP, והקוד החדש קורא ל-API. שניהם שולחים מאותו דומיין מאומת, ושניהם מופיעים באותו יומן ובאותם דוחות.
לא. שתי הדרכים עוברות באותה תשתית שליחה ומגיעות לאותה תיבה. מה שמשפר מסירה הוא אימות תקין על הדומיין, רשימה נקייה, ושיעור תלונות נמוך. הפרוטוקול אינו משתנה שמשפיע על זה.
SMTP, כמעט תמיד. יש תוספים בשלים שמבקשים חמישה שדות, וזה עובד תוך דקות בלי לגעת בקוד. מעבר ל-API באתר וורדפרס משתלם רק אם אתם כותבים תוסף משלכם וצריכים מזהה לכל הודעה.
SMTP הוא חמישה שדות במסך ההגדרות של המערכת, ובדרך כלל עובד תוך דקות. API דורש לכתוב קריאה, לטפל בשגיאות ולשמור את מזהה ההודעה, כלומר שעות של פיתוח לפחות. ההבדל בזמן משתלם רק כשהקוד באמת צריך לדעת מה קרה אחרי השליחה.
אותו חשבון נותן את שניהם, ואפשר להתחיל באחד ולהוסיף את השני בהמשך.
לפתוח חשבון